היום בבוקר התעוררתי יחסית מוקדם ועברתי על סדר הדברים כמו כל בוקר:
1. לכבות את השעון המעורר (האייפון), שבמילא התעוררתי לפניו.
2. לבדוק אם יש עדכונים לאפליקציות באייפון.
3. להדליק את האיימק ולקרוא קצת חדשות.

עד כאן, דרך אגב, ואני שם לב לזה פתאום, סטיב ג'ובס היה ברוחו, ודרך המכשירים המדהימים שאני זוכה להשתמש בהם יום יום, יחד איתי.
שמתי לב לדבר מוזר, פתאום כל החדשות בבלוגים שאני קורא הציגו את סטיב. לא קישרתי ישירות לנושא העיקרי, חשבתי לעצמי שאולי אחרי השקת האייפון החדש, כל הבלוגרים מבצעים השוואה בין יכולת ההצגה של טים קוק, מול הגדול מכולם. ואז זה הכה בי כאשר כותרת אחת הכתבות הייתה:

"Steve Jobs – 1955-2011"

כאן כבר חילחל הנושא עמוק פנימה ותחושת אי נוחות נפלה עלי. אני אמנם לא מכיר את הבנאדם, אבל איך אפשר לקלוט שמישהו שלאורך העשור האחרון, ובעיקר בשנים האחרונות, עקבתי באדיקות אחרי כל מצגת בה עלה לבמה והציג, לטענתו, וכמו שגם התברר, "מוצר מדהים" נוסף.

עכשיו, אחרי שעבר יום שלם בו לא הפסקתי לקרוא, לצפות ולשמוע סיפורים מהעבר הקרוב והרחוק יותר של מנכ"ל אפל האגדי והאדם שהצליח להקים את אותה חברה דגולה פעמיים, כל מה שאני יכול לעשות הוא לומר שלום ולזכור תמיד שסטיב עדיין איתי. מעיר אותי בבוקר עם השעון המעורר באייפון, מדווח לי על חדשות הבוקר באמצעות המק, משמיע לי מוסיקה באוטו בדרך לעבודה עם האייפוד ומאפשר לי לחלוק תמונות עם חברים ומשפחה באפליקציית הפייסבוק לאייפון. אני לא חושב שיש עוד אדם שאיתי כל כך הרבה שעות ביום כל יום. ולכן, אני סמוך ובטוח, שסטיב ג'ובס לא יישכח.

לסיום, הנה מחווה קטנה שצילמתי הבוקר בעבודה – סטיב בכל מקום…
(יש ללחוץ על התמונה כדי לצפות בגודל מלא)

אפל